ארבע העונות: ביקורת סדרה

הסרט "ארבע העונות" (1981) בכיכובו של אלן אלדה, שגם כתב וביים אותו, הוא הבסיס לסדרה החדשה והמצליחה של נטפליקס מבית היוצר הפורה של טינה פיי ("רוק 30"). היא גם מגלמת את קייט, הנשואה לג'ק (וויל פורטה, "רוק 30"). לצדם מככב סטיב קארל ("תכנית הבוקר") כניק, העומד להתגרש מאשתו זה 25 שנים, אן (קרי קני-סילבר, "סופרסטור").

הסרט תיאר את מערכות היחסים בין זוגות חברים ותיקים, בני ארבעים פלוס, שנפגשים לחופשות קבועות, שבהן מתחוללות הדרמות הקטנות והגדולות של חיי נישואין וחברות ארוכת שנים עומדת למבחן. בסדרה, הזוגות הם מבוגרים בכעשור, אבל נראה ש"חמישים הוא הארבעים החדש". אלן אלדה הוא אחד ממפיקי הסדרה ומפציע בה לרגע, במיוחד כדי שדמותה של טינה פיי תוכל להרעיף עליו אהבה . היא העידה על כך שהסרט "ארבע העונות" היה אהוב עליה מאוד, והאהבה ניכרת בעיבוד הנוכחי שלה.

הקסם של הסדרה נעוץ בכך שהיא מתארת את הדינמיקה הזוגית והחברית בצורה משכנעת ומעוררת אמפתיה. המשחק המצוין של הקאסט משכנע ממש. כך הכימיה הזוגית בין טינה פיי לבעלה על המסך עובדת נפלא, דבר שאינו מפתיע בהתחשב בהיסטוריה של זוג השחקנים הזה בסדרה "רוק 30", שאותה יצרה פיי והיא שהפכה אותה לכוכבת קומית. בהתאם לזמנים המשתנים, גם הליהוק רגיש לסוגיות מגדר ואתניות. כך אחד הזוגות כאן הוא זוג גברים, דני האפרו-אמריקאי (קולמן דומינגו, "אופוריה") ובן זוגו האיטלקי, קלוד (מרקו קלווני). אבל גם הם שייכים לאותו מעמד חברתי וכלכלי שמאפשר להם לנפוש כמה פעמים בשנה באתרים יוקרתיים. היחסים בין דני לקלוד מתוארים בחן לא מבוטל. למרות שדמות ה"איטלקי הרגשן" היא די סטריאוטיפית, קלווני מגלם את הדמות בצורה כה מושלמת, שגם הצופים מתאהבים בו.

שם הסדרה הוא כשמה של היצירה הקלאסית של ויוואלדי, המתנגנת בפתיח. האיורים בפתח הסדרה מתארים את עונות השנה, בצירוף פרטים מהעלילה, למשל סנדוויץ' שמככב באחד הפרקים ומעיד משהו על זוגיות רבת שנים. הפרקים מתרחשים בעונות השנה השונות באתרים מרהיבים, מה שגרם להשוואה לעוד סדרה בה אנשים עשירים נופשים במלונות יוקרה, "הלוטוס הלבן". אך בעוד "הלוטוס" היא סדרה המבקרת בחריפות את אורח החיים הזה ואת האנשים שנהנים ממנו, "ארבע העונות" אינה מתייחסת כמעט בכלל לנושא המעמדי. הזוגות בסדרה הם אמידים, בעלי מקצועות חופשיים, שלוקחים את אורח החיים הזה כמובן מאליו. אין כאן ביקורת נוקבת אלא קבלה ואהדה.

הניסיון לתאר פערים דוריים הוא פחות מוצלח. כך למשל בקו העלילה על בתם של ניק ואן, לילה (ג'וליה לסטר), שמתמודדת עם המשבר בחייה בצורה יצירתית במיוחד. הדמות של הבת אינה מפותחת כראוי וקשה להזדהות איתה, למרות מצוקתה. בתיאור היחסים בין ניק לחברתו החדשה ג'יני (אריקה הנינגסון) יש ניואנסים יותר מדויקים לגבי מערכת יחסים בין גבר מבוגר לבחורה צעירה, חופשיה ומלאת שמחת חיים, שאת אישיותה מתאר ניק כ"טוסט עם חמאה", תיאור ייחודי שהסדרה מתייחסת אליו בהמשך באחד מהטוויסטים בעלילה. גי'ני מוצגת בסדרה כבחורה מלאת אור, שאהבתה לגבר המבוגר ממנה מביאה לשניהם אושר. עם זאת, בתיאור החברים הצעירים של ג'יני חוטאת הסדרה בייצוג סטריאוטיפי במיוחד. כל החברים הם טבעונים צדקנים שנעלבים בקלות ואינם יודעים לעשות סקי. אין אפילו ניסיון להציג אותם כבני אדם ייחודיים, אלא כמייצגי תחלואי הדור הצעיר בעיני המבוגרים יותר.

"ארבע העונות" היא סדרה שכיף לצפות בה. גם כשמתרחשים בה אירועים עצובים או קשים, היא תמיד משעשעת. שימו לב במיוחד לפרק האחרון ששמו הסמלי משחק על הפער הזה. יש בה הרבה אהבה לדמויות שלה, וקבלה של כל הצדדים הפחות מלבבים באישיותם. היא אינה פורצת דרך מבחינה עלילתית או קולנועית, אבל בהחלט מחממת לב ומהנה. אם צריך לזקק ממנה מסר הרי הוא המסר הבנאלי אך הנכון תמיד: היאחז באנשים הקרובים אליך, בין אם הם משפחה או חברים. הם אלו שתמיד יבינו אותך הכי טוב, ויהיו שם בשבילך בכל מצב. הסדרה מסתיימת בסוג של קליף-האנגר שרומז על רצון בעונה נוספת, שהתבשרנו שאכן בתכנון. הצופים בוודאי ישמחו לפגוש שוב את הדמויות האהובות ולראות מה צופן להן העתיד.

הסדרה "ארבע העונות" זמינה לצפייה בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן