יחידת העילית ביקורת סרט

חלפה שנה מאז שסרטו של הקולנוען והסופר אלכס גרלנד, "הקרב על אמריקה" הגיע לבתי הקולנוע. סרט המלחמה הדיסטופי שעקב אחרי צוות עיתונאים הנוסע לוושינגטון באמריקה השסועה התגלה באופן טרגי כנבואה המגשימה את עצמה בעקבות זכייתו של טראמפ בבחירות האחרונות. כעת, גרלנד חוזר אל בתי הקולנוע, הפעם ביחד עם שותף ליצירה, ריי מנדוזה, לשעבר חייל קרבי בצבא ארה"ב. הפעם הסרט מבוסס על זכרונותיו של מנדוזה מאירוע ספציפי שבו היה מעורב במלחמת עיראק. התוצאה היא סרט מלחמה קשוח ונטול פשרות המתאר קרב אחד עקוב מדם. כמו "הקרב על אמריקה", גם סרט זה לא ייצא לכם מהראש לאורך תקופה ארוכה, בעיקר בגלל הזוועות הגרפיות הקשות המתרחשות בו. אין ספק שלא חסרים סרטי מלחמה אמריקאים, יש יותר מדי כאלו. מה שמייחד את "יחידת העילית" (Warfare) הוא שהוא מבוסס על מקרה ספציפי, שאפשר להגדירו אפילו מינורי. הסרט לכאורה מתרחש בזמן אמת ובמשך שעה וחצי, מהרגע שצוות היחידה מתבצר עד הכותרות, יש תחושה ריאליסטית מדויקת. מי שצופה בסרט, ואולי במיוחד מי שחי באזור קרב, זקוק לעצבי ברזל כדי להתמודד עם מה שמתרחש על המסך. הסרט הזה מורכב משלל מראות קשים מאוד לצפייה. התחושה הריאליסטית נטולת הפשרות, גרמה לכותב שורות אלו להסיט את המבט מהמסך לאור הפציעות הגרפיות הקשות מאוד המוצגות בסרט. הריאליזם של הסרט מעניק לו כוח, כי המלחמה כאן לא עוברת גלוריפיקציה כמו מה שמתרחש בדרך כלל בסרטים הוליוודים. הקרב ב"יחידת העילית" הוא מכוער, מדמם, מאובק ובעיקר מאוד כואב. הסרט ניחן בעלילה קומפקטית וקלסטרופובית. העלילה היא גם זאת שתורמת לעוצמה של הסרט הזה. הסרט מתחיל עם אקספוזיציה שנראית לא קשורה, אבל מחברת אותנו באופן מיידי לרוח הנעורים של הגיבורים הצעירים ומיד גורמת לקהל הצופים להתחבר אליהם. אח"כ שקט כמעט מוחלט, ללא מוזיקה, בחשכה בדממה, כאשר החיילים צועדים בלילה ברחובות עיר בעיראק ובוחרים בניין שממנו יתצפתו על כנופיית טרוריסטים, רק כדי להבין שהם בעצם נכנסו לתוך מלכודת קטלנית כאשר הבניין מוקף מחבלים. החיילים כמעט ולא יכולים להילחם. הם מוצאים את עצמם בעמדת מגננה והם לא יכולים לנבא מה יהיה הצעד הבא של הטרוריסטים המקיפים אותם. ברגע שהקרב מתחיל, "יחידת העילית" הופך לסרט מחריש אוזניים כאשר עיצוב הסאונד המעולה גורם לכל שריקת כדור, לכל פגיעת כדור, לכל פיצוץ, כל צעקה להיות מקפיאת דם. שריקות הכדורים ילוו אתכם במשך ימים אחרי הסרט הזה. העריכה המהודקת, התסריט הרזה שאיננו מבזבז זמן על דיבורים מיותרים, הצילום המעולה, כולם מצליחים לשמור על רמת מתח גבוהה ותחושה של אימה, כאילו הגרוע מכל עתיד להתרחש בכל רגע. הסרט לא היה עובד אם צוות השחקנים לא היה מעולה: ויל פולטר ("שומרי הגלקסיה 3"), ג'וזף קווין ("דברים מוזרים"), מייקל גנדולפיני ("הקדושים של ניוארק"), ד'פרעה וון-א-טאי ("כלבי השמורה") קוסמו ג'רוויס ("שוגון"), קיט קונור ("עוצר נשימה"), נואה סנטינאו ("הרכש החדש"), צ'ארלס מלטון ("הצצה ליחסים") הם רק חלק מהשמות באנסמבל השחקנים המשתתף בסרט ואנחנו עוקבים אחרי הפעולות שלהם ברגעים שבהם כל החלטה יכולה להוביל למוות. המשחק המעולה והחיבור בין כל צוות השחקנים הוא הכוכב האמיתי של הסרט. מזמן לא נראה סרט שיש בו כימיה כל כך מעולה בתוך קבוצה של שחקנים צעירים. גרלנד לא באמת מאפשר לנו להכיר את גיבוריו לעומק, אבל זה כלל לא משנה כי הבימוי ועבודת המשחק גורמים לצופים לחוש את אחוות האחים השוררת בין החיילים הצעירים.בסופו של דבר, הדמויות הלא מפותחות הן לא חיסרון אלא יתרון. התסריט לא מבזבז זמן מיותר על ניסיונות לחשוף את ההיסטוריה שלהם מילדות, אלא מתרכז בסיטואציה המורכבת שבה הם נמצאים. הסיטואציה היא זאת שמפעילה את הגיבורים של הסרט. הקרב שבו הם נמצאים הוא זה שחשוב ומעניק להם אופי ומורכבות. ההחלטות שלהם, המעשים שלהם, הם אלו שמעניקים לגיבורים את העומק. איך הם פועלים בשטח בתוך הסיטואציה הכל כך מלחיצה ואיומה שהם מתמודדים איתה. זו סיטואציה המזכירה יותר סרטי זומבים שבה עטים על הבית מכל כיוון טרוריסטים לא מזוהים שרק רוצים לרצוח אותם. הסט המינימלי והסיטואציה הקרבית אבל מאוד אינטימית היא זאת שמאפשרת לכל אחד מהשחקנים לזרוח ולספק עבודת משחק מרשימה.לצד גרלנד שהוא קולנוען מוערך, גם ריי מנדוזה זוכה לקרדיט כבמאי ותסריטאי. נראה שהנוכחות שלו תורמת רבות לתחושת הריאליזם ומצליחה באמת להפוך את חוויית הצפייה למשמעותית הרבה יותר. אולי היא זאת שגם עזרה לשחקנים להבין באמת מה התחולל בראשו ובראש חבריו, כאשר הם מצאו את עצמם לכודים בתוך בניין בלב עיר עיראקית מדברית. התוצאה היא סרט מלחמה ללא פשרות שלא עושה הנחות לצופים, אבל קולנוע טוב באמת לא צריך להתחנף לקהל. מלחמה לפי הסרט היא עסק אכזרי, מדכא ובלתי צפוי. הקורבנות העיקריים של שדה הקרב הם גברים צעירים שנשלחים על ידי פוליטיקאים רקובים. במקרה הטוב הם פוצעים את גופם ונפשם. במקרה הרע הם לא חוזרים. התוצאה תשרוט אתכם קצת, ולאור המלחמה הבלתי נגמרת בישראל אולי זה טוב.

יחידת העילית Warfare 2025

הקרב על אמריקה Civil War 2024

המזח Stronghold 2023

במערב אין כל חדש All Quiet on the Western Front 2022

תמונת הנצחון Tmunat Hanitzahon 2021

לכודים תחת אש The Outpost 2021

הזהב של נורמן Da 5 Bloods 2020

1917 1917 2020

הקרב על מידווי Midway 2019

מלחמה פרטית A Private War 2019